עם תום הקרבות: עדכון מהחזית

נרשמה הצלחה חלקית במלחמת המים. אמנם הגענו הפעם מוכנים, אבל רובה אחד התגלה כמקולקל (אולי העובדה שנגה הצליחה להפיל אותו כ-5 פעמים בדרך עזרה) ושניים אחרים כשלו במהלך הקרב.

היה כיף. ורטוב. המון אנשים עם שלל נשק רטוב, המון בחורות נאות בביגוד מינימלי רטוב, המון מים. אחרי כמה דקות אתה כבר כל כך רטוב שלא אכפת לך. כמו ביום גשם בלי מטריה. אחרי שסיימנו להשפריץ ולהיות מושפרצים נטשנו. במרכז הברדק שכב בחור אחד שהתעלף, מוקף אנשים שניסו לסייע וחיכה לאמבולנס. תהיתי איך זה משפיע על נגה ותומר. לא נראה שהם התרגשו מדי, צמד ילדים אורבניים שכמותם.

סיימנו בגלידה משובחת, ובדרך הביתה תומר לא הפסיק לדבר על רובי המים שנקנה לשנה הבאה. אנחנו רק ממשיכים להשתדרג ולהשתכלל, חכו חכו.

אחת לפני המלחמה

בעוד שעתיים נהיה שם, חמושים עד השיניים. בשנה שעברה באנו בפעם הראשונה, לא מוכנים, תמימים, וחטפנו על הראש. אבל לא השנה. כמו צה"ל אחרי לבנון 2, הסקנו מסקנות והצטיידנו באמל"ח. בשנה שעברה הגענו עם שלושה רובי מים פושטיים, שרק שניים מהם עבדו. השנה אנחנו מגיעים עם לא פחות משישה (!), ותגבורת של שכנה זועמת. הישמרו.

מלחמת המים בכיכר רבין היא רעיון מטופש ומגניב. חבר שאל אותי אם זה לא עלול להידרדר לאלימות. אם לשפוט לפי השנה שעברה, התשובה היא לא. לא רק בגלל שחלק גדול ממי שמגיע לאירוע הן משפחות. יש משהו חיובי ונעים באווירה במקום. אנשים שבאמת באים כדי ליהנות, ולא על חשבון האחר. תחושה של אחווה. לא הייתי באירועים אחרים, כמו מלחמת הכריות, אבל אני מניח שגם שם זה ככה: תחושה שאף אחד לא בא כדי לפגוע או להתחרות, אלא כדי ליהנות ביחד. וזה די נעים לציניקן כמוני.

חוץ מזה זה כיף לילדים. וגם לי. בסופו של יום להתרוצץ עם רובה צעצוע ולירות בכל מה שזז זה תענוג.