אני מניח שזה מתחיל ככה לא פעם. משהו שנראה רעיון טוב ברגע נתון, ומתגלה כטעות איומה.
כשהבאתי את תומר בראשון לגן וראיתי את ההודעה על הטיול לספארי, לא היססתי. הצעתי את עצמי כהורה מלווה. מה רע? גם לצאת אבא מוצלח וגם ביקור בספארי, ועוד עם תומר. מעולה.
לא חשבתי על שני גורמים משמעותיים. אוגוסט, והעובדה שחוץ מתומר יהיו שם עוד 32 ילדים.
ההתחלה באוטובוס הממוזג לא העידה על הבאות. מה שכן, גיליתי להפתעתי שהבן שלי הוא סוג של ערס. מכירים את הילדים השקטים האלה, שיושבים באוטובוס וחולמים, מביטים על הדברים קצת מהצד? תומר הוא לא כזה. הוא ראש הקנונייה. יושב עם הבנים הכי רועשים, צועק ראשון לנהג ש"רוצים סרט!", ואחר כך בספארי רץ קדימה, לא מציית להוראות, עבריין. בטיולים עם נגה היא יושבת בדרך כלל עם חברה ומסתכלת בביקורתיות סנובית על שאר הילדים הרועשים. כמו אבא שלה. תומר? אופרת רוק אחרת.
כשהגענו לספארי ויצאנו לחום המהביל, התחיל הפיאסקו. קודם כל הילדים התיישבו לאכול, ואז קיבלו שקיות עם ממתקים - שקיות חומות שנראו כאילו הן מכילות בקבוק וויסקי זול בסרט אמריקאי משנות ה-70. ההוראה היתה לחכות עם הממתקים עד להופעה בסוף הסיור. לחכות, בטח. מכאן התחלקנו לקבוצות - אני ועוד אמא מצאנו את עצמנו אחראים על 11 ילדים שתוך שתי דקות הפכו דביקים מממתקים.
מכאן זה היה דומה לרעיית עדר צאן היפראקטיבי, שלא קיבל את הריטאלין בבוקר. הילדים היו עסוקים בלזלול ממתקים, לרוץ לכיוונים שונים, לנסות ללכת לאיבוד ולשקול גיחה לכלובים של חיות גדולות במיוחד. והיה חם. מאוד חם. החיות היו מעניינות, אני מניח, אבל אנחנו היינו עסוקים בלספור ילדים, לא לתת לאסטרונאוט שביניהם להיעלם בין נחילי הילדים האחרים, ולמנוע מהם להשליך עטיפות ממתקים לשימפנזות.
אחרי שעתיים מתישות ומזיעות הגענו להופעה. יובל המבולבל בהרפתקה בספארי. או יותר נכון בחלטורה מביכה. עוד לפני תחילת המופע - על הדקה, תודה לאלים - חזר הכרוז והזכיר שאת חבילת הפוסטר-דיסק-די.וי.די-כובע של הקירח אפשר לרכוש רק ב-50 שקלים. את החבילה של הדוד חיים - סוג של בן טיפוחיו של המבולבל - מכרו רק ב-20. עוד במופע - גרי מהפיג'מות, שעורר בתומר התרגשות מסוימת.
המופע היה מזעזע. ישבתי, בבגדים דביקים מממתקי לואו טק, וניסיתי לשרוד את מה שכלל קצת ריקודים, בדיחות איומות ("הנה חברה שלי נויה. אכלת כבר סויה?"), וניצול ציני של להיטי ילדים (שירי הפיג'מות בלי קשר לכלום). לפחות נגמר 3 דקות לפני הזמן המיועד.
היה נורא, חזרנו מאוחר, והייתי חייב לרוץ לפגישת עבודה, נוסף לכל. אבל לפני כן ליוויתי את הילדים לגן. מטר מהשער, תומר שאל אותי: "היה כיף, נכון". הנהנתי. בטח שהיה. וחשבתי לשנייה שאולי בכל זאת היה שווה את זה. למרות שאין לי כוונה לשחזר את העניין עד שהגמד יגיע לתיכון. לפחות.
כשהבאתי את תומר בראשון לגן וראיתי את ההודעה על הטיול לספארי, לא היססתי. הצעתי את עצמי כהורה מלווה. מה רע? גם לצאת אבא מוצלח וגם ביקור בספארי, ועוד עם תומר. מעולה.
לא חשבתי על שני גורמים משמעותיים. אוגוסט, והעובדה שחוץ מתומר יהיו שם עוד 32 ילדים.
ההתחלה באוטובוס הממוזג לא העידה על הבאות. מה שכן, גיליתי להפתעתי שהבן שלי הוא סוג של ערס. מכירים את הילדים השקטים האלה, שיושבים באוטובוס וחולמים, מביטים על הדברים קצת מהצד? תומר הוא לא כזה. הוא ראש הקנונייה. יושב עם הבנים הכי רועשים, צועק ראשון לנהג ש"רוצים סרט!", ואחר כך בספארי רץ קדימה, לא מציית להוראות, עבריין. בטיולים עם נגה היא יושבת בדרך כלל עם חברה ומסתכלת בביקורתיות סנובית על שאר הילדים הרועשים. כמו אבא שלה. תומר? אופרת רוק אחרת.
כשהגענו לספארי ויצאנו לחום המהביל, התחיל הפיאסקו. קודם כל הילדים התיישבו לאכול, ואז קיבלו שקיות עם ממתקים - שקיות חומות שנראו כאילו הן מכילות בקבוק וויסקי זול בסרט אמריקאי משנות ה-70. ההוראה היתה לחכות עם הממתקים עד להופעה בסוף הסיור. לחכות, בטח. מכאן התחלקנו לקבוצות - אני ועוד אמא מצאנו את עצמנו אחראים על 11 ילדים שתוך שתי דקות הפכו דביקים מממתקים.
מכאן זה היה דומה לרעיית עדר צאן היפראקטיבי, שלא קיבל את הריטאלין בבוקר. הילדים היו עסוקים בלזלול ממתקים, לרוץ לכיוונים שונים, לנסות ללכת לאיבוד ולשקול גיחה לכלובים של חיות גדולות במיוחד. והיה חם. מאוד חם. החיות היו מעניינות, אני מניח, אבל אנחנו היינו עסוקים בלספור ילדים, לא לתת לאסטרונאוט שביניהם להיעלם בין נחילי הילדים האחרים, ולמנוע מהם להשליך עטיפות ממתקים לשימפנזות.
אחרי שעתיים מתישות ומזיעות הגענו להופעה. יובל המבולבל בהרפתקה בספארי. או יותר נכון בחלטורה מביכה. עוד לפני תחילת המופע - על הדקה, תודה לאלים - חזר הכרוז והזכיר שאת חבילת הפוסטר-דיסק-די.וי.די-כובע של הקירח אפשר לרכוש רק ב-50 שקלים. את החבילה של הדוד חיים - סוג של בן טיפוחיו של המבולבל - מכרו רק ב-20. עוד במופע - גרי מהפיג'מות, שעורר בתומר התרגשות מסוימת.
המופע היה מזעזע. ישבתי, בבגדים דביקים מממתקי לואו טק, וניסיתי לשרוד את מה שכלל קצת ריקודים, בדיחות איומות ("הנה חברה שלי נויה. אכלת כבר סויה?"), וניצול ציני של להיטי ילדים (שירי הפיג'מות בלי קשר לכלום). לפחות נגמר 3 דקות לפני הזמן המיועד.
היה נורא, חזרנו מאוחר, והייתי חייב לרוץ לפגישת עבודה, נוסף לכל. אבל לפני כן ליוויתי את הילדים לגן. מטר מהשער, תומר שאל אותי: "היה כיף, נכון". הנהנתי. בטח שהיה. וחשבתי לשנייה שאולי בכל זאת היה שווה את זה. למרות שאין לי כוונה לשחזר את העניין עד שהגמד יגיע לתיכון. לפחות.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה