נגה לא אוהבת אנשים בלי חולשות

אחת הסיטואציות המועדפות עלי לשיחה עם נגה: במכונית, ערב, תומר נרדם מאחור, אני ונגה מתחילים לדבר.

בערב הספציפי הזה היא אמרה לי שמטריד אותה שלסבתא שלה, אמא שלי, אין חסרונות. אין בכלל? שאלתי. לא, נגה לא מצליחה למצוא כאלה. וזה מפריע לה. למה? כי היא חשבה על זה שלכולם יש חסרונות, ואם היא מצליחה לאתר אותם, זה מרגיע אותה. כי ליד אנשים מושלמים היא מרגישה רע עם עצמה, פחות מוצלחת מהם.

הבטחתי לה שסבתא שלה היא אישה משכמה ומעלה, אבל אפילו לה יש פגם קטן או שניים. ואז, סקרן, שאלתי אותה איזה חסרונות היא מוצאת בי.

"או", אמרה הנערה, כאילו היא מתכננת נאום ארוך. "אתה חסר סבלנות, לא תמיד מקשיב, ומדבר הרבה בטלפון". ואז היא חשבה לרגע. "ולפעמים אתה גם חופר".

זה כבר היה מוגזם. "חופר?!", מחיתי. "כן. רגע אני בשקט ומייד אתה שואל על מה אני חושבת", ענתה המתבגרת בתחילת דרגה בחיוך מנצח. לא נותר לי אלא לשתוק ולהרהר: פנימיה צבאית בבלגיה, עכשיו.