כן, אפשר להכין סנדוויץ' בבית. אבל הרבה יותר כיף לשבת עם נגה בבית קפה, ואחר כך לקפוץ לקנות לה סנדוויץ' בבייקרי. מה גם שהמוכרת שכבר נתקלה בילדה המוזרה (מי אוכל לחמניה עם גבינה צהובה וחמאה וזהו, מי) מוסיפה לשקית שני מאפינס, על חשבון הבית.
החופש הגדול מזמן את הילדים למקומות העבודה. אתמול בביקר במערכת הענקית של הכלכליסט ראיתי ילד בוהה בכובד ראש במסך מחשב במשרד גדול. היום נגה מטפלת בוובקינז שלה (או גולשת לאתרי הימורים ופורנו, לך תדע) בקומפלקס המשרדים המהודר של מיינט. המחילה, אנחנו קוראים לו.
פעם זה היה ניג'וס, היום הם כבר עצמאים למדי. יש משהו נחמד בלפתוח את הבוקר עם נגה, בסיבה המוצדקת לצאת מהמשרד, לצאת מאווירת העבודה קצת. כן, זה עולה כסף - החופש הגדול הוא אסון כלכלי - אבל מילא.
כשהם היו קטנים יותר זה היה אחרת. היתה לי פעם פינה ברדיו, בתוכנית של טל ברמן ואביעד קיסוס ב-102. בוקר אחד מצאתי את עצמי מנהל איתם את שיחת הטלפון כשתומר ונגה בבית. היא היתה גדולה מספיק כדי להבין שצריך להיות בשקט. תומר לא, או כך חשבתי. באמצע השיחה הוא דרש יוגורט. משהו שבדרך כלל לא מקבלים בבוקר. אחרי כמה שניות קלטתי שהילד סוחט אותי. מנצל את הסיטואציה, משיג יוגורט תמורת שתיקה. נוכל גמדי שכזה. קיבל, כמובן. אל תטעו בהם, באנשים הזעירים. הם יודעים לנצל את החופש, והזדמנויות אחרות, יפה יפה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה