הקונספירציה האפלה בסוף אוגוסט

רענן שקד כתב, אם אני זוכר נכון, טור שהשמיץ את קיטורי ההורים לקראת החופש הגדול. עכשיו כשיש לו ילד, אני מניח שהוא יגלה את משמעותה של אינסטנט קרמה, ובגדול.

החופש הגדול הוא מכה. אפשר להסתדר איתה, אבל מכה בכל זאת. אלא שהכל מחוויר לעומת השבועיים האחרונים, המקוללים, של אוגוסט. כי עד אז, עוד מילא. יש קייטנות - שעולות המון כסף, אבל בכל זאת. יש חברים, פעילויות, תוכניות, סבים-סבתות, קרובים בישובי ספר אקזוטיים, כאלה מין.

ואז מגיעים השבועיים האחרונים. קשה שלא לחשוד שמישהו עומד כאן מאחורי מצב הדברים המפלצתי. אין כלום. שממה. וחם. אין קיטנות. המשחקיות סגורות, החוגים כבר מזמן שובתים, סבא וסבתא נעלמים לחו"ל או משהו. כוחם של ההורים, קציני בידור לעת מצוא תוך כדי אחיזה נואשת במשרה מלאה, תש. זה עניין פסיכולוגי, רואים כבר את הסוף, כמו השבוע לפני השחרור מהצבא שעובר הו-כה-לאט. הילדים כבר עייפים ומשועממים מחירות היתר שניתנה להם. וחם ולח, אם לא הזכרתי. נדמה שכולם, מהרשויות ועד קרובי המשפחה, השאירו אותך לבד מול הצאצאים, בוחנים את תגובותיך באיזה ניסוי סדיסטי.

בכל שנה זה אותו סיפור. אני מופתע מחדש מכמה העסק הזה עולה, מופתע מיולי, שלא מתעלל בי כמו שחששתי, ואז מגיע שאנן לאוגוסט, מתחיל אותו בראש מורם ומסיים אותו על ארבע. ואני אומר: יקוצר החופש הגדול, לאלתר. גם החופש הבינוני יכול להפוך למותג לא רע.