ניו אייג'? לא בבית הספר של הבת שלי

נגה סיפרה את זה במקרה, תוך כדי הליכה: הגיעה מורה מחליפה, במקום המחנכת שחלתה, וסיפרה להם שיש דבר כזה הסוד. ואם אתה חושב על משהו ומאוד רוצה אותו אז הוא יתגשם, וכו' וכו'. עוד לפני הוכו' הראשון הרגשתי את הפיוזים מתעופפים להם אחד אחד.

אני מתעב ניו אייג' ורוחניות בשקל. כל מיני מסלולים מהירים לאושר (תמורת תשלום, כמובן - על הספר/הרצאה/סדנה במדבר) שבאים להחליף את המציאות שהיא כאוס ועבודה קשה ומזל. מחשבה מייצרת מציאות הוא אחד המשפטים הכי מעצבנים ששמעתי.



מילא אני, ציניקן מעל גיל 18. הרעיון שזה מה שדוחפים לילדים בכיתה ד' לראש הוציא אותי מדעתי. נגה נלחצה. היא יודעת שזה לא ככה, ושצריך לעבוד ולהתאמץ כדי להשיג דברים, ושאני לא אגיד למנהלת כי היא לא רוצה שבכיתה יידעו שהיא אמרה. ניסיתי להרגיע אותה, אבל את המנהלת דווקא תפסתי לשיחה. זה לא ככה, היא אמרה. המורה הזו מלמדת תקשורת, היא דיברה איתם אולי על סרטים. היא לא גורו של העניין. אמרתי שאולי בתור מורה לתחום היא לא מתקשרת את הדברים נכון. המנהלת הבטיחה שתדבר איתה. רבאק, אם כבר סרטים יש את האזרח קיין, ביג, אלוהים יודע מה. לא דווקא הג'אנק הספציפי הזה.

אין לי בעיה עם רוחניות. אני גם מאמין שמצב נפשי משפיע על המצב הפיזי - חרדה הופכת את הגוף לפגיע יותר, מוטיבציה ורצון להצליח יעזרו להגשים מטרה. אבל כשמתחילים לדבר על ישויות, תקשור ושאר בולשיט שהוא בעצם אלוהים בגירסה מרודדת, זה מעצבן. אני מבין שאנשים צריכים לנסות ולייצר סדר מלאכותי בקיום הלא מתוסרט שלנו. אבל שלא יעשו את זה בבית הספר של הבת שלי.