היא זאת שניגשה אלי כשהגעתי לגן. "אפשר שתומר יבוא אלי או שאני אבוא אליו"? הנחתי שהוא יסרב. בכל זאת, בת. אבל הוא רק הנהן לאישור באדישות. שתבוא אליו.
בדרך הביתה הם רצו והשתוללו, כולל דחיפות ונגיעות. שמתי לב שהיא גבוהה ממנו בחצי ראש. בבית חתכתי להם אבטיח ועזבתי אותם לנפשם. נגה התבייתה על המחשב, תומר שלף לכבוד האורחת את כל היצע הפליימוביל-בובות שלו, ואני מצאתי את עצמי יושב וקורא ספר, נטול דאגות ותפקיד.
הם הסתדרו מעולה. יותר טוב ממה שקורה לרוב עם חברים בנים. נגה עשתה פרצוף של אחת שיודעת, וגם רוני השכנה שבאה לבקר הסתכלה ותהתה אם עדיף שנצא מהחדר וניתן לילד להריץ על החברה מהגן איזה תמרון או שניים של מקצוען.
הביקור נמשך 3 שעות ונרשם כהצלחה. היה מאוד מוזר לראות חברה בת בבית. לא זוכר שנגה הביאה אי פעם גברבר, כולל בגילה המתקדם של כמעט 10. בקיצור, גו תומר גו.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה