הסאונד בגני התערוכה מצ'וקמק. לפחות בהופעות שאני ראיתי שם. בהופעה של איגי פופ הסאונד היה גרוע, אבל האיש בא לעבוד, ועם התלהבות מהבית. בגיל 60 זה די מרשים לזנק אל הקהל, להתפרע על הבמה, ולהעלות אליה אנשים שירקדו, גם אם זה לא מוצא חן בעיני אנשי האבטחה.
mgmt לא היו זקוקים לאנשי אבטחה. לא נראה היה שמישהו הולך להסתער על הבמה שלהם. חשבתי שאולי זו טקטיקה: הקהל מתלהב מהמוזיקה? נרגיע אותו, נוריד אותו, נרדים אותו. אפס התלהבות, מינימום תנועה על הבמה, מינימום תקשורת, בלי כריזמה.
כריזמה - מיוונית, מתת אל. הסולן של mgmt לא קיבל כנראה. הוא עומד כל ההופעה, מחזיק את הגיטרה כמו חייל ג'ובניק רופס.
להדרן הם שמרו רק להיט אחד. שגם בו היתה תקלה טכנית מחפירה. מעצבן.
הופעה יכולה להיות נקודת מפנה ביחסים עם להקה או זמר. אחרי ההופעה של מארק רונסון אני לא יכול לשמוע את האלבום שלו בלי להיזכר בתחושה ההתעלות ההיא. יהיה לי קשה לשמוע את mgmt עכשיו.
לפחות אחר כך, אחרי ש-mgmt ירדו, היה לערב סוף מתוק.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה