אני יורד מן החוטים

(לא קשור לילדים. לא ממש).

אני יודע שאלו חדשות ישנות, ושיש אנשים שחיים ככה כבר כמה שנים – אבל אני התוודעתי לחיים בעתיד רק עכשיו. והם נפלאים.

לפני לא הרבה זמן שדרגתי את מהירות האינטרנט, ועל הדרך ארגנתי גם מודם שהוא גם ראוטר. כלומר בקיצור, ארגנתי רשת אלחוטית. ואז נחתי. ואז גיליתי כמה דברים מעניינים.

קודם כל הפלייסטיישן 3 שיושבת בסלון. היא מתחברת לרשת האלחוטית, בקלות. את זה כבר ידעתי. אבל היא גם יודעת לפשפש במחשב שלי, בעזרת התוכנה הנכונה, ולשלוף ממנו תמונות, מוזיקה ווידאו. בשורה התחתונה: מצאתי את עצמי יושב ורואה את אבודים בלי לצרוב, להעביר כבלים או לנעוץ דיסק און קי בחריץ הנכון. הכל באוויר.

זה לא נגמר שם. האייפון שלי מדבר אלחוטית גם, ועכשיו בכל פעם שאני במקום שבו יש רשת כזו, אני יכול לשלוף כל שיר שיושב על המחשב שלי. האייפון יודע לחפש במחשב, או להראות לי את כל המוסיקה שצבורה בו לפי אמן, אלבום וכו'.

והעניין הוא שזה עובד. בלי זמני המתנה, בלי קרטועים ושיהוקים. חלק. פתאום אתה מבין שככה זה צריך להיות. בלי דיסקים ושאר דברים מפלסטיק, בלי ברדק ובזבוז זמן. הכל באוויר. אני מניח שבעוד כמה שנים זה ייראה מגוחך, כמו הפקס או מדפסת סיכות. שלנגה ותומר זה ייראה סטנדרטי, אפילו מיושן. אבל כרגע זה נראה לי שיא החידוש, ואני מת על זה.